פסק-דין בתיק ע"פ 3044/08

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת ר. לאופר-חסון) מיום 10.1.08 בת.פ. 597/07.

2.         המערער הורשע בעבירות של איומים ותקיפה סתם. על פי עובדות כתב האישום המערער איים על המתלוננת, שהיא אשת אחיו, תוך שהוא חונק אותה בידיו ובהמשך, בבית אחיו, איים על אחיו ואשתו ואף נטל סכין מטבח בכוונה לפגוע באחיו.

3.         המערער כפר בעובדות כתב האישום ולאחר שמיעת הראיות הורשע ובימ"ש קמא גזר עליו עונש מאסר לתקופה של 8 חודשים (כאשר בימ"ש קמא מציין במפורש בגזר דינו כי "לא מצאתי, כי, בנסיבות הענין, יש מקום וכי ראוי להורות על ריצוי מאסר קצר יותר בעבודות שירות"), וכן מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, והתנאי כי לא יעבור בתקופה של 3 שנים כל עבירת אלימות, לרבות אלימות מילולית, ויורשע בגינה.

4.         המערער הגיש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין אך במהלך הדיון בערעור חזר בו מהערעור על הכרעת הדין , כך שבפנינו מונח להכרעה הערעור על גזר הדין בלבד.

5.         בנימוקי הערעור הארוכים והמפורטים נטען כי המערער אינו אדם אלים, אינו מסוכן לציבור ואינו בעל דפוס התנהגות עבריינית ועל כן שגה בימ"ש קמא בהחמירו עם המערער ובהשיתו עליו עונש מאסר ממושך מאחורי סורג ובריח - עונש שאינו הולם את הפסיקה וחורג מכל פרופורציה ענישתית ראויה ומקובלת. עוד נטען כי עסקינן בסכסוך משפחתי על רקע כספי, שמתנהל בין בני המשפחה בערכאות שונות ובענישתו יהיה כדי להשליך על כל חייו וחיי בני משפחתו.

6.         בדיון בפנינו חזר ב"כ המערער וטען כי בימ"ש קמא החמיר עם המערער וביקש להפחית מעונשו ולאפשר לו לרצותו בעבודות שירות. ב"כ המערער ביקש לבטל את עונש המאסר המותנה בגין עבירת האלימות המילולית, כאשר הוא טוען כי המתלוננים מתנכלים לו ומגישים נגדו תלונות סרק, בגינן הוא יהיה חשוף לחשש למאסר נוסף.

7.         ב"כ המשיבה הסכימה כי אכן העונש שהושת על המערער אינו ברף הנמוך של הענישה אך לטענתה הוא הולם את הנסיבות, במיוחד כאשר אין מדובר באירוע חד פעמי, כאשר המערער איים על גיסתו, חנק אותה ואיים על אחיו בסכין. ב"כ המשיבה גם הפנתה לרישום הפלילי של המערער. ב"כ המאשימה השאירה לשיקול דעתנו אם להתערב בעונש המאסר המותנה שהוטל על המערער בגין עבירת האלימות מילולית.

8.         בחנו את הפסיקה שהגיש ב"כ המערער ואכן , ניתן לאמר, כי העונש שהושת על המערער אינו ברף הנמוך של הענישה. מאידך, ברור כי פסקי דין רבים, אחרים, החמירו בעונשם של נאשמים אלימים, ובמיוחד כאשר עסקינן בדרך בלתי ראויה לפתור סכסוכים במשפחה.

9.         ההלכה היא כי :

"בית המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה על בתי המשפט לגזור על מעשי האלימות שפשו במקומותנו כמגיפה ועלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא קול מבית המשפט ויצא מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול וידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו, והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שיעצם מעשה האלימות כן תוארך תקופת המאסר."

(כבוד השופט מ. חשין בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ. מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(2), 3016).

10.        בענייננו - נקט המערער באלימות חמורה, תוך שימוש בסכין, בשתי פעמים נפרדות ורק עקב התערבותה של גיסתו נמנעה פגיעה פיזית באחי המערער. גם הרישום הפלילי מעיד כי התנהלות עבריינית אינה זרה לו, וגם אם הרשעתו האחרונה היתה בשנת 2001 - עדיין עומדות לחובתו עבירות האלימות בהן חטא בעבר - תקיפת עובד ציבור, איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תגרה במקום ציבורי ועבירות כלפי הרכוש.

11.        בנסיבות אלה - אין לנו ספק כי העונש שהושת על המערער הינו הולם ומידתי ואין מקום להתערב בו.

12.        לפנים משורת הדין ומבלי שנקל ראש בעבירות האלימות המילולית, אנו מוצאים לקבל את הערעור בעונש המותנה בגין עבירה מילולית בלבד ולבטלו.

13.        התוצאה - הערעור על העונש נדחה בכפוף לכך שהמילים "לרבות אלימות מילולית" בשורה האחרונה של עמוד 30 לגזר הדין ימחקו באופן שעונש המאסר על תנאי יחול על "כל עבירת אלימות" בלבד.

ניתן היום כט באדר א, תשס"ח (6 במרץ 2008) במעמד הצדדים.